מאפיית שאור שכונתית. קמח מטחינת אבן, תסיסה איטית של יומיים, ואפס קיצורי דרך. מה שלא נמכר עד הערב — נתרם באותו לילה.
כי טעם אי אפשר לזרז. ככה נראה המסלול של כל כיכר, מהשק ועד הדלפק:
קמח טחינת אבן פוגש את השאור בן התשע. מתחילה מסיבה שקטה.
ארבעה קיפולים בהפרש שעה. בלי מיקסר תעשייתי — ידיים וסבלנות.
תסיסה קרה ואיטית שבונה את החמיצות העדינה ואת החורים הגדולים.
240 מעלות, קיטור, ו־38 דקות. ב־06:30 זה על המדף, עדיין מקרקש.
אנחנו אופים רק ממה שסבתא הייתה מזהה: קמח, מים, מלח, שאור, חמאה. בלי משפרי אפייה ובלי שמות של שמונה הברות. מה שלא עומד בזה — לא נכנס לתנור.
רחוב האופים 3, פינת השוק. אין ישיבה — יש ספסל, שמש, ולחם שעוד חם.
06:30 – 14:00
אפייה שנייה ב־11:0006:00 – שעה לפני שבת
חלות מוכנות מ־08:00סגור
גם השאור נח